Fashion Forward

מתנה בשישי >

מתנה בשישי: 500 שקלים לקולקציית Fierce של חגית טסה ואיתי בצלאלי

ספרו לנו מה השקר הכי גדול שסיפרתן בראיון עבודה ואולי תזכו ב-500 שקלים לקולקציית Fierce של חגית טסה ואיתי בצלאלי

Fashion Forward | ‏ פורסם ‎03/08/2017 22:19
 

מתנה בשישי (צילום: זוהר שטרית)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:

500 שקלים לקולקציית Fierce של חגית טסה ואיתי בצלאלי

כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה -

מה השקר הכי גדול שסיפרתן בראיון עבודה?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 500 שקלים
ניתן להשיג בסניפי הרשת ובאתר

**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 6/8/17 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר ב-500 שקליים לרכישת סניקרס של סופרגה היא לימור, שסיפרה לנו מה הדבר הכי משונה ברגליים שלה: "משונה, מוזר אבל בעיקר קורע מצחוק! תדמיינו לעצמכן את הסיטואציה הבאה שחוזרת על עצמה שוב ושוב ושוב – אני מגיעה לפדיקוריסטית חדשה כי בא לי קצת להתרענן. הפדיקוריסטית מפנקת לי את כף הרגל לאורכה ולרוחבה ובסוף, בשנייה שהיא מנסה להסיר את הלק הקודם ולהחליפו בחדש היא מתחילה להחליף צבעים מהפאניקה כי היא בטוחה שהיא הרגע כרתה לי את הציפורן…ולמה כל זה? כי לציפורניים הטבעיות שלי ברגליים יש צבע משונה והזוי – יש להן את הצבע של כפות הרגליים שלי…מה שלא עושה הצבע עשה הטבע במקרה שלי".

 

שנה גודל אות

 

שיתוף

  • הגעתי לראיון עבודה וכששאלו אותי למה עזבתי את העבודה הקודמת שלי עניתי שלא נתנו לי מספיק משמרות כשהאמת היתה שפיטרו אותי כי הייתי בהריון ולא רציתי לחשוף את זה…

    מאת: שולי |‏ 9 באוגוסט 2017 | 09:50
  • לפני כמה שנים הגעתי עם חברה לסיור באחת החברות הגדולות במשק לעיצוב תעשייתי אליה היא זכתה להתקבל. החברה שלי הלכה להכין לנו קפה ואמרה לי להמתין על אחד הספסלים. פתאום יוצאת בחורה ושואלת אותי אם אני הבחורה שהגיעה להתראיין. עניתי שכן ותוך דקה אאוט אוף דה בלו התראיינתי למשרה בחברה. הראיון התחיל בחביבות והלב שלי דפק גם כי לא ידעתי לאיזו משרה אני מתראיינת וגם כי במוחי הקודח רצה המחשבה שעוד שנייה המרואיינת האמיתית תיכנס ושני שומרים גברתנים יחזיקו אותי מהזרועות ובעודי בועטת עם הרגליים הם ישליכו אותי לרחוב. קצת סוריאליסטי.. אני מודה.. בקיצור בערך חמש דקות אחרי שסיפרתי על עצמי ועל כמה אני מעריכה את החברה התוודתי בפני המראיין שהגעתי לסיור שבכל צעד בו אני פשוט חולמת לעבוד פה ופתאום המזכירה שאלה אם באתי להתראיין, וזו פשוט ההזדמנות לה חיכיתי. יכולתי לראות את הפרצוף ההזוי של המראיין והרוק שלי ירד כמו גולה בגרון. מה סוף הסיפור?- לא התקבלתי לעבודה בחברה הזו, כי המשרה הייתה בעלת דרישות אחרות, אבל כמה חודשים אחרי התקרית ההיא נפגשנו שוב, אני והמראיין, בחתונה של חברתי מהסיור. חייכתי אליו והוא חייך אליי: שאל אם התפלחתי לחתונה או שאני באמת מוזמנת. צחקתי ואמרתי שכן, אבך בבמקרה הכי גרוע נגיד שאני בת הזוג שלו. לפני שפניו הספיקו להתפלץ פרצתי בצחוק גדול. שנה אחר כך עמדנו מתחת לחופה משלנו. אני מניחה שבכל זאת זכיתי בכל הקופה בראיון ההוא, ותודה לאל שעשיתי זאת.

    מאת: רונית |‏ 6 באוגוסט 2017 | 11:57
  • לא בוקר טוב!!! לא מה שלומך!!!! ולא יחסינו לאן…!!!!
    הייתי בראיון עבודה בתחום יחסי ציבור והשאלה הראשונה שהממיינת השמה שאלה אותי ישירות היא כמה פעמים בחורף הילדים שלי חולים?!?!?!?!?!?! הייתי בהלם ואמרתי לה שעד היום הם מעולם לא חלו ואם זה יקרה אסתדר ויש לי הורים מדהימים…. אז נכון יש לי הורים מדהימים רק חבל שיש בינינו כמה מאות קילומטרים!

    מאת: מור |‏ 6 באוגוסט 2017 | 10:46
  • בראיון עבודה לתפקיד דיילת אוויר לחברה בינלאומית נשאלתי על ידי המראיינת, מנהלת המשרד של החברה בכבודה ובעצמה, איך אני עם הטרדות מיניות…? הייתי בשוק ,מה קשור פתאום, התאפסתי מהר, וביקשתי ממנה שתגדיר הטרדות מיניות. היא אמרה – הכוונה היא שאת לא מתכוונת להתלונן על כל שטות…עניתי לה שאני יודעת לדאוג לעצמי ושלא תדאג…מאז מימנתי את התואר ועוד נשאר בונוס לטיול שאחרי עם שלושת התביעות שהגשתי על ה״שטויות״ האלה שלה…

    מאת: הדר |‏ 6 באוגוסט 2017 | 09:48
  • אחרי כמה דקות של שיחה, המראיין שאל אותי – 'מה את עושה כשאת עצבנית ממש? איך את פורקת את העצבים שלך?' הגבתי בהתחלה בגמגום, כי לא ממש הבנתי למה הכוונה. אמרתי שאולי אני עושה קצת פרצופים, מועכת כמה ניירות לכדורים ומכווצצת אותם אבל זה לא משהו שפוגע בתפקוד שלי. במילים אחרות לא ממש דייקתי באמת לשמע השאלה שלו. פשוט לא הצלחתי למצוא תשובה שהרגשתי איתה נוח כי פחדתי שכל דבר שאגיד יפגע בסיכויי הקבלה שלי ואכן לא התקבלתי לתפקיד.
    אחרי הבשורה דחייה לתפקיד שהוא מסר לי טלפונית הוא הפעם גילה איך באמת אני פורקת את העצבים….!!!

    מאת: סיגל מיכאל |‏ 6 באוגוסט 2017 | 09:21
  • הייתה איזה עבודה שממש ממש ממש רציתי… עבודה מאוד מיוחדת שתקן כזה נפתח רק אחת לכמה שנים….
    הבעיה, היה צריך שליטה ברמה טובה/בינונית בשפה מסויימת (שפה יחסית "נדירה".. אני לא כותבת כדי לא להסגיר את עצמי).
    אני לצערי שלטתי בשפה ברמה בסיסית בלבד..
    ואז קצת כמו בפרק בחברים שג'ואי מנסה להתקבל לאודישן בצרפתית ופיבי מלמדת אותו, התחלתי ללמוד בהיסטריה את השפה, וקיוותי שלא יעלו עלי, ועד שהמשרה תתחיל בפועל אקח מליון שיעורים פרטיים ואולי אעלה ברמה.
    נגשתי לראיון, רובו נערך בעברית, והייתי צריכה רק לגבב כמה מילים בשפה השנייה, ויחסית הצלחתי (לתחושתי).. לא הייתי בטוחה עם המראיין קלט בכמה משפטים שאמרתי שיש לי אוצר מילים ממש בסיסי…
    אחרי כמה ימים הודיעו לי שנמצא מועמד יותר מתאים למשרה… לא הסבירו למה…
    אני רק מקווה שלא יצאתי סתומה כמו ג'ואי שחשב שהוא מדבר צרפתית ובעצם רק קשקש צלילים חסרי פשר…

    מאת: מאיה |‏ 6 באוגוסט 2017 | 07:18
  • הייתי בראיון עבודה, שחלק מהעבודה היא למכור מוצרים. אני הבנאדם הכי ביישן שיש בעולם בערך וכששאלו אותי בראיון אם אני טובה בלמכור אמרתי בהכי ביטחון שהצלחתי לגייס "ברור!! בעבודה הקודמת הייתי הכי טובה בזה!" והתקבלתי לעבודה :)

    מאת: עמית אלבז |‏ 5 באוגוסט 2017 | 15:16
  • העובדה שסבתא שלי, "הקנדית", קיבלה את האזרחות הקנדית בגיל ששים ושמונה, ועד יום מותה לא ידעה מילה באנגלית (חוץ מאלה שמופיעות גם באידיש), והעובדה שכשזה קרה אני הייתי כבר חיילת לקראת שחרור…… כל זה לא מנע ממני להגיד שהאנגלית שלי היא שפת אם, קולחת ומתוקתקת ללא רבב בזכות שורשיי הקנדיים, ולראייה הייתי חושפת את הקלף המנצח…..סבתי האהובה שבטורונטו. כי אף אחד לא צריך לדעת שאת האנגלית שלי אני חייבת בכלל לסטינג ולהקת יו טו, והמבטא הגיע אחרי שנים של אימונים…

    מאת: נטע |‏ 5 באוגוסט 2017 | 13:50
  • הגעתי לראיון עבודה לחברה שעובדת עם מדינות במזרח אסיה, וטענתי שאני יודעת לדבר סינית ברמת שיחה. בפועל, אני יודעת להגיד "ני-אהו" ( שלום), וגם זה נשמע כמו "מייאו" של חתול.

    מאת: שירה |‏ 5 באוגוסט 2017 | 08:42
  • שיקרתי שאני שולטת באקסל כשבעצם לא ראיתי טבלה בחיי.

    מאת: שירלי |‏ 4 באוגוסט 2017 | 21:43
  • ״אני בנאדם של בוקר״

    מאת: הדס גרנות |‏ 4 באוגוסט 2017 | 15:49
  • בכל שבוע אני קוראת את הטור שלכם ותוהה מתי יהיה תורי לפרוח בתגובה שאין שניה לה..סוף סוף הרגע הזה הגיע..
    אז ככה-אני עם תואר ראשון בחינוך אבל כל האנשים שרואים אותי חושבים שאני בערך בת 12 ..קצת בעיה לשדר מראה מיוצג וסמכותי ככה. אז מה שעשיתי הוא ללא ספק הכי הזוי שלכם עד עכשיו…..
    לפני ראיון עבודה נוסף החלטתי שלא עוד למראה הצנום והילדותי שלי. לא עוד לשאלות באיזו כיתה אני!! עטיתי על עצמי פאה קצוצה והרכבתי משקפי ראיה משנת תרפ"ט. נעלי עקב ושרשרת פנינים עם איפור מוגזם. איך לומר? תמונה שווה 1000 מילים. אפילו אני לא זיהיתי את עצמי במראה. כך הגעתי לראיון מלאת ביטחון והתחלתי לדבר בקול סמכותי.
    לא אלאה אתכם…לא היה במקרה הזה הפי אנד. כנראה הייתי נראת תמוהה יותר מידי. אבל מאז מצאתי את משרת חלומותי למרות ועל אף המראה הצעיר שלי.
    שבת שלום!!!:)

    מאת: אביה |‏ 4 באוגוסט 2017 | 15:19
  • אחרי התואר הראשון התחלתי לשלוח קורות חיים. ככה רגיל שם, מקום מגורים, מה עשיתי עד כה וכו.
    ראיתי שאף מעסיק לא מתקשר אליי וזה היה נראה לי תמוהה. לאחר התייעצות חברה שלי נתנה לי עצה ואמרה שאולי כדאי לי לכתוב מקום מגורים חדש- תל אביב (ראוי לציין שאני גרה בדרום הארץ, איזור פריפריאלי).
    ובאמת לאחר שינוי מקום המגורים התקשרו אליי מעסיקים ובאחד מראיונות העבודה שאלו איפה אני גרה ועניתי בבטיחון ״תל אביב״. כמובן שהמראיינת שהיית בערך בגילי אמרה וואי גם אני איפה בדיוק בתל אביב?
    אני קצת החלפתי צבעים, גמגמתי ולא ידעתי מה לענות. איכשהו היא לא הבינה שאני משקרת.
    בכל מקרה כנראה שאהבו אותי שם ממש כי התקבלתי בכל זאת

    מאת: נועה |‏ 4 באוגוסט 2017 | 13:17
  • מעולם לא שיקרתי בראיון עבודה. אני אף פעם לא משקרת בכלל. שקרים מגעילים אותי. רק על זה מגיע לי פרס …
    אם אני אשיג משהו (לא רק מבחינת ראיון עבודה) בחיים זה יהיה ביושר. אחרת לא אוכל לחיות עם עצמי. יש משהו קטן ומעצבן שנקרא מצפון.

    מאת: תמי |‏ 4 באוגוסט 2017 | 12:21
  • השקר הי. שאני מבינה בעוד תחומי עבודה שהם חיפשו כדרישה ושהתעסקתי בהם ובעצם לא מבינה בהם כלום. זה רק כי רציתי להתקבל לעבודה.

    מאת: מאיה |‏ 4 באוגוסט 2017 | 10:31
  • השקר הזה לימד אותי לקח לכל החיים
    הלכתי לראיון עבודה ,הייתי במצב כספי גרוע מאוד ולכן כששאלו אותי מה רמת האנגלית שלי ,אמרתי שפת אם(מה שממש לא נכון)
    התקבלתי לעבודה מצויינת ,תנאים מעולים ומשכורת גבוהה מאוד.
    אחרי כחודש הייתה ישיבה עם אורחים מחו"ל ,העובדים שנכחו בישיבה שאלו כל מיני שאלות
    והיו פעילים מאוד.
    כל הישיבה התנהלה בשפה האנגלית בלבד.
    הייתי חסרת ביטחון ולא דיברתי מילה .
    אחרי כשבוע פיטרו אותי ואמרו שהסיבה היא האנגלית שלי.
    פרצתי בבכי על הטיפשות שלי ,על היותי נואשת ומשם בא השקר.
    מאז מצאתי עבודה טובה ,בראיון כמובן שאמרתי רק את האמת וזה מה שמחזיק אותי עד היום באותה עבודה

    מאת: מירה |‏ 4 באוגוסט 2017 | 10:14
  • היי קוראים לי יעל, בעצם השקר הכי גדול ששיקרתי בריאיון עבודה הוא ששיקרתי לגבי הגיל שלי, אמרתי לו שאני בת 18 במקום הגיל האמיתי שלי שהוא 16, אבל הייתי חיייבת עבודה לחופש, מה לא נעשה בשביל כסף
    אני מאשרת שקראתי את התקנון
    hgkakd156@gmail.com

    מאת: יעל שלג |‏ 4 באוגוסט 2017 | 08:42
  • אומרים שלשקר טוב צריך להיות בסיס של אמת – אז אימצתי את זה…לפני שנתיים סיימתי לעבוד במקום עבודה מסויים לאחר 9 וחצי שנות עבודה רצופות. כאשר נשאבתי לתוך עולם חיפוש העבודה מחדש נקטתי בגישת ההפרזה וההגזמה לתיאור כל תפקיד הכי קטן ולא משמעותי שעשיתי . לדוגמא אם היה לי ניסיון קטן בהשבה למכתבים של לקוחות הפכתי את עצמי לאחראית פניות ציבור (תמיד נשמע יותר טוב…) אם פעם או פעמיים נתנו לי בעברי להאזין לשיחה של נציג -הפכתי את עצמי לנציגת בקרת איכות וכן הלאה…וזה תמיד עבד והרשים :)

    מאת: חני |‏ 4 באוגוסט 2017 | 08:25

השאירו תגובה